האם באמת יש “תלמיד חזותי” ו“תלמיד שמיעתי”?

המיתוס

לפעמים אומרים על תלמיד שהוא “חזותי”, “שמיעתי” או “קינסתטי”, ולכן צריך ללמד אותו רק בדרך שמתאימה לסגנון הזה. הבעיה היא שהמחקר לא מצא בסיס חזק לרעיון שהתאמה לסגנון מועדף משפרת את הלמידה.

מה כן עובד?

להתאים את אופן ההוראה למה שצריך להבין. גרף טוב כשצריך לראות שינוי, טבלה טובה כשצריך להשוות ערכים, נוסחה טובה כשצריך להבין קשר כללי, והסבר בקול רם עוזר לארגן את החשיבה.

איך ליישם

במקום לשאול “איזה סוג לומד אני?”, שאלו “איזה ייצוג יעזור לי להבין את הרעיון הזה?”. אם נושא מסוים תקוע, נסו לייצג אותו בדרך נוספת.

נסו השבוע בבית

מקור מחקרי מרכזי: Pashler et al. (2008), Learning Styles: Concepts and Evidence.

רוצים לשמוע על הקבוצות? כתבו לנו